מִשּׁוֹאָה (וּמִטֶבַח) לִתְקוּמָה

וְאֵיךְ זֶה קָשׁוּר לָעֲשִׂיָּה שֶׁלּך

מחשבות שלי,
בת לשני שורדי שואה,
לאחר ביקור בנתיב העשרה ובשדרות.

אם לא בא לך לקרוא בלוג ארוך,
יש תקציר שלו בסוף הבלוג
ב"פינת הגאון" 😊

כשסיפרתי לנ', שיש לנו יום גיבוש ב"עוטף",
הוא הגיב:-
"זה כמו סיור גטאות".

מאז הַשִּׁבְעָה באוקטובר
היו לי כבר 2 הזדמנויות
לנסוע לעוטף,
והעדפתי לא לראות את המראות הקשים.

הפעם, כמעט 3 שנים אחרי הטבח הנורא ההוא,
אזרתי אומץ והצטרפתי לסיור

החיים בעוטף 90% גן עדן
ו 10% גיהנום

התמהיל הזה שבכותרת
היה שגור בפי התושבים בעוטף
שמדי פעם היה חוטף;

אבל בְּשִׁיבְעָה באוקטובר בבוקר
התמהיל הזה השתנה ל 100% גיהנום.

בחווה של גילר בנתיב העשרה
שמענו על מושבניקים,
שפונו במסגרת פינוי חבל ימית,
אבל בניגוד ליישובים אחרים,
בחרו להתיישב יחד קרוב לים.

מתוך קהילה של כ 1,000 איש
נרצחו בטבח עשרים אנשים
ולאתר ההנצחה שלהם הם קראו
"נתיב התקווה".
המילים האחרונות בשלט ריגשו אותי:
"לנצח נזכור, נבנה ונמשיך לצמוח לכבודם"

המילים "תקווה" ו"תקומה"
היו מילים ששמענו שוב ושוב באותו יום.

ו 80 שנה קודם –
הקמת קיבוץ בוכנוואלד

שני הורי, שרה ושלמה לוז
(לשעבר ליזרוביץ')
נולדו שניהם בלודג' שבפולין,
התגלגלו כל אחד במחנות עבודה אחרים,
וכשהמלחמה הסתיימה
שניהם נמצאים במחנה בוכנוואלד
ושניהם היו שותפים לרעיון הזוי אחד:-
לעלות לישראל
ולהקים בה קיבוץ.

למה זה היה רעיון הזוי ?

כל הצעירים שבתמונה
הם אחרי 6  שנים של רעב ועבודות כפיה,
הם בקושי שרדו,
הגוף שלהם חלוש,
הם עוברים מאירופה המושלגת
לישראל צרובת השמש
ואין להם שום מושג בעבודה חקלאית.

אבל הם עוברים הכשרה,
עולים לישראל,
מקימים את קיבוץ בוכנוואלד
(שלימים שינה את שמו לנצר סירני)
הורי מכירים שם,
מתחתנים ומקימים משפחה
וקוראים לי דורית,

כי דור חדש קם בארץ.

משואה (ומטבח) לתקומה

אם שורדי שואה
הצליחו לקום מהאפר (תרתי משמע)
ולבנות לעצמם חיים חדשים;

אם היטלר יימח שמו רצה להכחיד
את העם היהודי,
אז כל שורד שואה שהקים משפחה
ראה בזה 'ניצחון פרטי שלו' על היטלר.

הדבר המחריד הראשון שחוויתי
בְּשִׁבְעָה באוקטובר בבוקר
היה הסרטון בקבוצת הWhatsApp
של תושב שדרות שמדבר עם אשתו
בתדהמה למראה הטנדרים בעיר
עם החמאסניקים.

המילים Never Again
שנאמרו לאחר השואה
כאחת מהמטרות של הקמת מדינת ישראל,
המילים האלה התנפצו לי ברגע אחד
כשראיתי את הסרטון ההוא
ונחרדתי שדבר הזוי כזה
אכן קורה ☹️

התקווה והתקומה

"אתם של ישראל?"

השאלה ששאלה רומי בת ה 6
את כיתת הכוננות
נצרבה בכולנו.
מה היא עברה תוך שעתיים בערך מרגע שהוריה
העירו אותה בחרדה כדי להימלט?
היא 'הספיקה' להיתקל בטנדרים של המחבלים
שירו באביה,
ואז שוטר רצה לחלץ את אימה ואחותה
לתחנת המשטרה (כביכול המקום הבטוח)
ומחבלים רצחו את השוטר ואת אימא שלה;

אז מה הפלא שאחרי שעתיים
שאף תסריטאי לא היה מעלה על דעתו לרקוח
היא שואלת את השאלה שנצרבה בכולנו ? 🙁
(השאלה נמצאת גם על עמודי האנדרטה בשדרות
במקום שעמדה תחנת המשטרה).

אז היה בסיור גם כאב
ואפילו היינו בפיצוחיה ובמתוקיה
של סבא של רומי,
אבל בעיקר היו שם תקווה ותקומה.

אם חמאס רצה להכרית את שדרות,
שדרות היום פורחת !

והיא פורחת בזכות ראש עיר
שקרא מהר את המפה:-
שדרות משקיעה במעונות לסטודנטים
של מכללת ספיר הסמוכה,
הצעירים זקוקים למקומות לאכול ולבלות,
ועסקים רבים כל כך נפתחו,
שהם "גלשו" מהמרכז המסחרי הקטן,
לבתים פרטיים שהוסבו למסעדות.

מאז הַשִּׁבְעָה באוקטובר הגיעו לשדרות
כחצי מליון תיירים, מישראל ומהעולם,
אז גם בית מלון הולך ומוקם שם.

אז מה הקשר לעשיה שלך ⁉️

המוח שלנו בנוי מבחינה אבולוציונית
לחפש את החריג, את הבעיה,
את מה שלא תקין.

זו קו המחשבה האוטומטי שלנו.

אנחנו יכולים להלקות את עצמנו בלי סוף
על טעות קטנה,
או שגיאה,
או חוסר תשומת לב שלנו
שלא לדבר על משהו שניסינו
ולא הצלחנו.

אנחנו יכולים לדכא את עצמנו
עם "הסברים" על כך שהמצב קשה,
שלאנשים אין חשק לרכישות,
שהבינה המלאכותית תנגוס לנו בהכנסות
ועוד סיפורים מדכאים כאלה.

זה כאמור האוטומט האבולוציוני שלנו.
לראות מיד את "החצי הריק של הכוס".

חשיבה חיובית,
"לראות את החצי המלא של הכוס"
זו מיומנות;
זה לאמן את המוח שלנו
למצוא מה 'כן',
איך בכל זאת אפשר,
מה ניתן לעשות גם כעת.
וזה אימון מחשבתי
ממש כמו שריר שניתן לחזק.

מחקרים על אושר מראים,
ש"הכרת תודה" על היש בחיינו
זה אחד הדברים שהכי 'מאשירים' אותנו.

אני ממליצה לך לסגל לעצמך הרגל
שאני קוראת לו 'חמסה'.
בסוף יום עבודה
או ממש לפני ההירדמות
למנות לעצמך 5 דברים טובים
שקרו לך באותו יום,
או שעשית באותו יום
או שנוכחים בחיים שלך ומיטיבים אותם.

אני מאמינה, שמה שמואר – צומח 🌱
וזה נכון לא רק מבחינה בוטנית,
אלא גם למסלולי החשיבה שלנו.
האנרגיה שלנו,
מצב הרוח שלנו
וגם העשייה שלנו
מופנים כולם למקום שבו ממוקדת
תשומת הלב שלנו.

אם יש לך הרגל "להקים וועדת חקירה"
בכל פעם שמשהו לא הצליח לך,
אני ממליצה לך להתרגל "להקים וועדת חקירה"
גם כשמשהו מצליח לך !
כדאי לך לשאול את עצמך מה עשית שם,
איזו יכולת שלך שיחקה שם תפקיד,
מה הלמידה שלך לעתיד בסיטואציה דומה.

אם בא לך להקדיש כרבע שעה
כדי לתרגל 'חקר הצלחה'
בעזרת מישהו שמפרגן לך,
בקישור הזה יש הנחיה מפורטת

פינת הגאון

מחשבות שלי, בת לשני שורדי שואה
בעקבות סיור בנתיב העשרה ושדרות

✡️ לאחר השחרור של מחנה הריכוז
בוכנוואלד ע"י האמריקאים,
לכמה שורדים היה חלום
לעלות לישראל ולהקים בה קיבוץ.

החלום הוגשם,
ולימים הקיבוץ שינה את שמו ל'נצר סירני'

הורי היו שניים מהצעירים האלה,
הם הכירו בקיבוץ, נישאו והולידו 3 ילדים

👪 כל שורד שואה שהקים משפחה
ראה בזה 'נצחון פרטי על היטלר'
שרצה להשמיד את העם היהודי.

🌱 החמאס רצה להכרית את שדרות,
אבל מאז הַשִּׁבְעָה באוקטובר,
היא דווקא פורחת.
בונים שם מעונות לסטודנטים של מכללת ספיר,
הצעירים מחפשים מקומות לאכול ולבלות,
הגיעו כבר כחצי מיליון תיירים מהארץ ומחו"ל
אז הרבה מאוד עסקים חדשים נפתחים

➖החשיבה השלילית שלנו היא אוטומטית,
היא אבולוציונית, לחפש את החריג,
את התקלה, את מה שלא עובד.

➕ חשיבה חיובית היא מיומנות, 
שאפשר לסגל ואפשר לשפר.

🙏🏻 הרגל מצוין הוא של הכרת תודה.
אני קוראת לו 'חמסה':-
למנות בסוף כל יום או לפני השינה
חמישה דברים טובים שקרו לך באותו יום,
או שעשית באותו יום,
או שנוכחים בחיים שלך ומיטיבים אותם.

🔍 הרגל מומלץ אחר הוא לתחקר
את ההצלחות שלך, לא רק את מה שלא הצליח לך.
בקישור הזה יש הנחיה איך לבצע חקר הצלחה