הַסִּפּוּרִים שֶׁאֲנַחְנוּ מְסַפְּרִים לְעַצְמֵנוּ

וּמָה הַקֶּשֶׁר לָעֲשִׂיָּה שֶׁלּך ⁉️

הלילות שלי מעולם לא היו להיט.
השינה שלי קלה, לצערי קלה מדי.

אם לא בא לך לקרוא בלוג ארוך,
יש תקציר שלו בסוף הבלוג
ב"פינת הגאון" 😊

ארבע לפנות בוקר,
אנ'לא נרדמת

אני מתעוררת בכל לילה
לפחות פעמיים
וקמה לשירותים.
מה קורה אח"כ ?
לפעמים אני נרדמת חזרה ממש מהר
והרבה פעמים … ממש לא.

הטלפון ליד הראש שלי,
במצב טיסה, כדי לחסוך קרינה,
אבל לשחק אפשר גם במצב טיסה,
נכון?
מה לשחק ?
הטלפון שלי כבר איחסן להערכתי במהלך השנים
מאות משחקים שונים.

התמונה כוללת שני משחקים:-
הימני, משחק מילולי שנקרא WOW
שאני משחקת כבר כמה וכמה שנים
והוא זה שהביס עד כה את כל המשחקים האחרים.
משחקים אחרים נמאסו עלי כעבור זמן,
כי היו קלים מדי,
או דווקא קשים מדי,
או תלויי מזל יותר מדי לטעמי.
WOW ניצח את כולם.

המשחק השמאלי יחסית חדש אצלי,
רק כמה חודשים.
ולהבדיל ממשחקים אחרים,
ובדומה לסיפור "זהבה ושלושת הדובים"
הוא לא קשה מדי ולא קל מדי,
ואמנם הוא תלוי גם במזל,
לא רק באסטרטגיה,
אבל המינון בדיוק במידה הנכונה.

הבחירה שלי בשבועות האחרונים

גיליתי שכשאני משחקת במשחק הוותיק,
אני נרדמת חזרה די מהר;
לעומת זאת, כשאני משחקת במשחק 'החדש'
הוא יוצר לי דריכות כזו,
שאני יכולה להישאר ערה
ולשחק בו גם שעתיים.

כשיש לי למחרת בבוקר
פגישה עסקית כלשהי –
אני לא יכולה להרשות לעצמי
לפעור "חור" כזה בשינה שלי,
ולכן אני משחקת במשחק הוותיק
ונרדמת חזרה די מהר.

אבל אם למחרת אין לי מחויבות כלשהי,
כמעט תמיד אני מרשה לעצמי
להישאר ערה עם המשחק החדש,
ולכל היותר ביום שאחרי
העייפות מכריעה אותי
ואז אני הולכת לישון מוקדם יותר.

התובנה שהיגעתי אליה

פתאום נפל לי האסימון,
שזה שאין לי למחרת מחויבות עסקית
גורם לי להרשות לעצמי
לפעור "חור" מיותר בשינה שלי,
ובעצם אני משלמת עליו
בכך שלמחרת אני הרבה פחות אפקטיבית
ודוחה דברים שהיתה לי כוונה לבצע.

הבנתי שזו בעצם אסטרטגיה של דחיינות,
שבכלל לא הייתי מודעת אליה.

ההחלטה שקיבלתי עוד לפני יום כיפור

ראשית, אני מוחלת לעצמי
שבמקום לבחור עד כה במשחק הוותיק
שאיתו אני נרדמת מהר
קטעתי עד כה הרבה לילות;
לא הייתי מודעת למחיר של זה עד כה,
כי הפוקוס שלי היה
להיות במיטבי רק בעשייה העסקית;

שנית, החלטתי שמעתה
במיטה אני משחקת
רק במשחק הוותיק;
המשחק החדש הוא
רק לשעות היום והערב,
לא לשעות הלילה.

מה הקשר של זה לעשייה שלך ⁉️

הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו

אני סיפרתי לעצמי סיפור,
שהמוטו שלו היה:-
"לא נורא! אני יכולה להרשות לעצמי".

כולנו מספרים לעצמנו סיפורים;
יש לנו סיפורים שמקדמים אותנו
וזה מעולה;
אבל יש לנו לעיתים קרובות
גם סיפורים שמצדיקים לעצמנו
הרגל גרוע
או דפוס גרוע שלנו
לדוגמה הימנעות או דחיינות.

הבעיה עם הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו
היא שאותם יותר קשה לנו לזהות
מאשר סיפורים שאחרים מספרים לנו
על עצמם.
ולכן הסיפורים לעצמנו
ממשיכים להצדיק בעינינו
את ההרגל או הדפוס הנפסדים שאימצנו
וזה יכול להיות בכל תחום –
עסקי, בריאותי, יחסים עם אחרים
ועם עצמנו.

איך ליישם ⁉️

לזהות סיפור שלך

יכול להיות שהמוטו של הסיפור הפרטי שלי
הוא מוטו נפוץ ולכן הוא יכול לעזור גם לך
לזהות סיפור שלך לגבי הרגל
או דפוס גרוע שלך.

האם יש לך שיח פנימי שחוזר לגבי
התנהגות מסויימת שלך
וכולל ביטויים כמו
"לא נורא" או
"אני יכול או יכולה להרשות לעצמי"
או "בסך הכל…"
או "זה עדיף על פני.."

אם אכן זיהית סיפור כזה שלך,
מעולה, כי בדומה לרפואה –
הזיהוי הוא כבר חצי מהפתרון!

כעת יש לך יכולת
לבחון מה המחירים שגובים ממך
הההרגל או הדפוס הזה שלך,
ואז להחליט האם נמאס לך כבר
לשלם אותם
ולכן בכוונתך לחדול מאותו הרגל
או מאותו דפוס.

פינת הגאון

🛌🏻השינה שלי קלה, קלה מדי
ובכל לילה אני מתעוררת לפחות פעמיים

🎮יש בתמונה שני משחקים:-
משחק מילולי שעדיין לא נמאס לי ממנו כבר שנים
ומשחק של התאמת שלשות שהורדתי לטלפון
לפני כמה חודשים.

↔️ עם המשחק המילולי הוותיק
אני נרדמת חזרה די מהר;
עם המשחק ה'חדש' אני יכולה לשחק
אפילו שעתיים ורק לפנות בוקר נרדמת

🕳️ זיהיתי שאם אין לי בבוקר שלמחרת
מחוייבות עסקית,
אני בוחרת במשחק החדש,
בידיעה שאני יוצרת לעצמי "חור" בשינה
ומספרת לעצמי ש"לא נורא!
אני יכולה להרשות את זה לעצמי",
ולכל היותר אלך לישון מוקדם
ביום שלמחרת.

📖 אבל תכל'ס זה סיפור
שסיפרתי לעצמי,
כי ביום שלמחרת אני פחות אפקטיבית
ואני דוחה דברים
שהיתה לי כוונה לבצע

💭 כולנו מספרים לעצמנו סיפורים:-
יש סיפורים שמקדמים אותנו;
אבל יש גם סיפורים שמטרתם
להצדיק בעינינו הרגל גרוע
או דפוס גרוע שלנו
כגון דחיינות או הימנעות.

🔍אולי גם לך יש סיפורים כאלה,
שהמוטו שלהם הוא:
"לא נורא" או
"אני יכול או יכולה להרשות לעצמי"
או "בסך הכל…"
או "זה עדיף על פני.."

💰אם זיהית סיפור כזה שלך,
השאלה היא
מה המחירים
שאותו הרגל או אותו דפוס
גובים ממך
והאם נמאס לך לשלם אותם.

אם כן, זה כבר חצי מהפתרון,
ונותר רק להחליט לחדול
מאותו ההרגל או מאותו הדפוס