עַל הַנְּטִיָּה שֶׁלָּנוּ לְבַלְבֵּל בֵּין סִבָּה וּבֵין תּוֹצָאָה

על עיוות חשיבה שכדאי לך לזהות 

"אין לי כח לעשות";
"אין לי מוזה לכתוב";
"אין לי אומץ להרצות"
"כשהעובדים שלי יעבדו כמו שצריך
אני אוכל לסמוך עליהם"

אם לא בא לך לקרוא בלוג ארוך,
יש תקציר שלו בסוף הבלוג
ב"פינת הגאון" 😊

יֵשׁ לָנוּ נְטִיָּה לְבַלְבֵּל בֵּין סִבָּה לְתוֹצָאָה

עיוות המחשבה הזה מאוד אופייני לדחיינים,
אבל לא רק להם.

כאשר יש לנו מחסור במשהו, כגון ביטחון עצמי,
קל לנו לחשוב ולהאמין, 
שהחוסר הזה יתמלא אצלנו,
כאשר יקרה בעתיד משהו,
ולעיתים קרובות המשהו הזה הוא חיצוני לנו.

מה שנתפס אצלנו כ"פרס"
שיגיע רק אחרי תנאי מסוים, 
הוא בעצם ה'דלק' או הכלי 
שחייבים להשתמש בו כבר עכשיו
כדי להשיג את אותה מטרה.

הדוגמאות שכתבתי בתחילת הפוסט
הן מהתחום העסקי,
אבל עיוות המחשבה הזה
קיים בכל מישור בחיים, לדוגמה:-
'כשתהיה לי זוגיות, ארגיש מאושר (או מאושרת)';
'כשתהיה לי אנרגיה, אלך ליותר מפגשים, אכיר אנשים'

במסכת סנהדרין נאמר:
"מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ";
ואמנם זה נאמר שם על עיסוק בתורה ובמצוות,
אבל העיקרון שם נכון לגמרי גם לענייננו.

את הבלוג הזה רציתי לכתוב כבר מזמן,
אבל את הדחיפה לכתוב אותו קיבלתי
מפוסט של ד"ר שי סולן
שהתחיל במילים:-
"המלחמה עם איראן הפילה את העסק שלי לקרשים"!
(אל דאגה, למרות הפתיח הזה,
הפוסט של ד"ר סולן
הוא על מה שהרים אותו חזרה 😉)

כתבתי שם בתגובה,
שעשייה תמיד נותנת לנו כח.
כשאין לנו כח לעשות,
דווקא העשייה של הפעולה הקטנה ביותר,
של מְשִׂימוֹנֶת קטנטנה,
מעניקה לנו תחושה טובה
ומכאן נוכל לבצע עוד מְשִׂימוֹנֶת
ועוד אחת ועוד אחת;

אם נחכה למוזה כדי לכתוב,
אנחנו עלולים לחכות המון זמן
והמוזה תגיע, או לא;
אם נתחיל לכתוב,
המוזה כנראה תגיע מהר,
או לפחות מהר יותר.

החסרון של חשיבה כזו

החסרון העיקרי בעיני של חשיבה כזו
שמבלבלת בין סיבה לבין תוצאה
הוא שהמחשבה הזו נראית לנו הגיונית.

ובגלל שהמחשבה הזו נראית לנו הגיונית
אנחנו לא מטילים בה ספק;

ובגלל שאנחנו לא מטילים בה ספק,
אנחנו בעצם בהֲלַךְ רוּחַ של המתנה;

אנחנו לא נהיה פרואקטיבים,
אנחנו לא ננקוט פעולה,
ובעצם אנחנו בְּהִתָּקְעוּת 🙁


איך יוצאים מחשיבה כזו ?

ראשית, מודעים לעיוות המחשבה
שמבלבל בין סיבה לתוצאה,
וזו הסיבה שהבאתי כמה דוגמאות
גם מהתחום העסקי וגם מהתחום האישי.

כמו בהרבה מאוד מקרים אחרים,
עצם המודעות לבעייתיות היא השלב הראשון.

שנית, כשיש משהו שחשוב לך שיקרה
כגון ליצור סרטונים או להרצות
כדי לשווק את העסק שלך
וכך להגיע ליותר לקוחות,
וזיהית שיש לך מחשבה,
שבה זה יקרה רק בעתיד
כשיתקיים תנאי מסויים,
זה הרגע שלך להטיל בה ספק
ואז לנסות להפוך את המחשבה שלך:-
לדוגמה, אם אמרת לעצמך:-
"אני אעשה סרטון, כשיהיה לי יותר אומץ",
ההיפוך הוא:-
"כשאעשה סרטון, יהיה לי יותר אומץ";

דוגמה נוספת להיפוך המחשבה:
אם אמרת לעצמך:-
"כשיהיו לי יותר הכנסות, אשקיע בשיווק",
ההיפוך הוא:-
"כשאשקיע בשיווק, יהיו לי יותר הכנסות";

אחד היתרונות השיווקיים הגדולים
של ארגון הנטוורקינג Biz
הוא בפלטפורמת הרצאות מצויינת בזום.
כשחבר ביז אומר לי,
שהוא רוצה לעשות "יום אחד" הרצאה,
אני תמיד אומרת לו:-
"קודם כל, תפתח הרצאה ותתחיל להזמין עליה!
אני מבטיחה לך שעד מועד ההרצאה
אתה תשתה כבר מספיק "מיץ אומץ"
כדי לבצע אותה!"

המודל 4C של דן סאליבן

דן סאליבן הוא מנטור
שחבל שהספרים שלו לא תורגמו לעברית עד כה.

סאליבן הבין שהסדר הכרונולוגי שאנשים מצפים לו
הוא שגוי:-
אנחנו מצפים שיהיה לנו ביטחון עצמי
כדי לבצע משהו,
אבל הסדר צריך להיות הפוך:
צריך להתחיל ממחויבות,
לפעול באומץ,
משפרים את היכולת,
ואז מרגישים בטחון עצמי גדול יותר.

כשאני מנחה הרצדנה שמטרתה
לדרבן עצמאים להרחיב את איזור הנוחות שלהם,
לעשות דברים שמפחידים אותם,
אני מזמינה אותם לאתגר את עצמם,
להצהיר בפני אחרים על הדבר
שהם רוצים לבצע.
אני בעצם מדרבנת אותם למחוייבות !

Commitment1️⃣ – (מחויבות):
קודם כל מתחייבים לעשות משהו
(למשל, נועצים תאריך להרצאה).

Courage2️⃣ (אומץ או תעוזה):
פועלים מתוך אומץ
(מתחילים להזמין לסדנה,
למרות שזה מלחיץ!).

Capability3️⃣ (יכולת):
מפתחים יכולת תוך כדי עשייה
(מתחילים ליצור את ההרצאה)

Confidence4️⃣ (ביטחון):
ורק בסוף, רק כתוצאה מהתהליך שעברנו,
מגיע הביטחון העצמי
(מוקירים את עצמנו על 'הקפיצה למים'
ובטוחים שנשתפר בהרצאות הבאות)

התהליך הזה הוא מעגלי,
כי עצם ההרחבה של איזור הנוחות,
עצם רכישת הביטחון העצמי לבצע משהו גדול
שהפחיד אותנו עד כה,
נוטעים בנו ביטחון להרחיב כעת שוב
את איזור הנוחות,
עם פעולה נוספת שמפחידה אותנו.

הינה חזרנו לעיקרון התלמודי –
"מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ":-

קבענו את ההרצאה 
לא בגלל שאנחנו 'חיית במה'
ונוח לנו לעמוד מול קהל!
להיפך, רעדנו מפחד מעצם המחשבה!
קבענו את ההרצאה
כי חשוב לנו להגיע לקהל חדש,
או לצבור המלצות,
או להצטייר כבני סמכא
או מכל הסיבות האלה גם יחד!

פינת הגאון

🔁יש לנו נטייה להחליף בין סיבה לתוצאה:-
כשחסר לנו משהו, כגון ביטחון עצמי,
קל לנו לחשוב ולהאמין, 
שהחוסר הזה יתמלא אצלנו,
כאשר יקרה בעתיד משהו,
ולעיתים קרובות המשהו הזה הוא חיצוני לנו

🔁עקרון תלמודי לגבי עיסוק בתורה ובמצוות
נכון גם למחשבה כזו:-
"מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ";
עשייה למרות שאין לי כח,
אפילו של מְשִׂימוֹנֶת קטנטנה,
מעניקה לנו תחושה טובה,
ומכאן נוכל לבצע עוד מְשִׂימוֹנֶת
ועוד אחת, ועוד אחת

➖החסרון של מחשבה
שמבלבלת בין סיבה לתוצאה הוא
שהמחשבה נראית לנו הגיונית,
ולכן אנחנו ממתינים לאותו תנאי שיתקיים;
בינתיים אנחנו לא יוזמים, לא פועלים!
זו הִתָּקְעוּת 🙁

🆓איך משתחררים ממחשבה כזו?
מודעות לדפוס הזה == >>
הטלת ספק במחשבה כזו == >>
היפוך המחשבה המקורית, לדוגמה:-
"אני אעביר הרצאה, כשיהיה לי יותר אומץ",
ההיפוך הוא:-
"כשאעביר הרצאה, יהיה לי יותר אומץ";
ואז עושים פעולה (כגון לבחור תאריך להרצאה).

4C מודל של דן סאליבן להיפוך הסדר:-
לא נמתין שיהיה לנו בטחון עצמי כדי לפעול,
אלא נפעל כדי שיהיה לנו ביטחון עצמי
4 מילים שמתחילות באות C:-
Commitment1️⃣ – מחוייבות
(לדוגמה לפתוח הרצאה)

Courage2️⃣ – נפעל באומץ
(נזמין להרצאה למרות הלחץ)

Capability3️⃣ – היכולת תגדל
(ניערך עם התכנים להרצאה)

ורק אז נקבל
Confidence4️⃣ – בטחון עצמי

💞התהליך הזה הוא מעגלי,
כי לאחר שקיבלנו בטחון עצמי
כי ביצענו משהו שהפחיד אותנו,
נוכל להרחיב שוב את איזור הנוחות שלנו
למשהו נוסף שעדיין מפחיד אותנו