הַמְּחִירִים שֶׁל דַּחְיָנוּת וְאֵיךְ לְהִמָּנַע מֵהֶם

רשומה שאסור לדחיינים לדחות את קריאתה

אם לא בא לך לקרוא בלוג ארוך,
יש תקציר שלו בסוף הבלוג
ב"פינת הגאון" 😊

אם אומרים על משהו שהוא "קטוף", 
זה אומר שמישהו קטף אותו;

אם אומרים על משהו שהוא "רחוץ", 
זה אומר שמישהו רחץ אותו;

אם אומרים על משהו שהוא "שטוף", 
זה אומר שמישהו שטף אותו;

כבר הבנת את העיקרון בעברית, נכון? 
אז אם אומרים על משהו שהוא "דָּחוּף"
זה אומר כמובן שמישהו דחף אותו ☹️

שני סוגים של דָּחוּף

למי שעובדים  במד"א,
במשטרה או במכבי אש,
אכן יש משימות דחופות באמת,
משימות של חיים או מוות.

לנו העצמאים יש בעיני שני סוגים של "דָּחוּף":-
הראשון, דָּחוּף שמישהו אחר דחף לנו.
מרבית הבקשות הדחופות 
שאנחנו מקבלים מאחרים 
הן בגלל שהם פנו אלינו ממש ברגע האחרון;

כסוכנת ביטוח אני מקבלת מייל כזה
מרו"ח של מבוטח שלי,
שמבקש דָּחוּף אישור לשנת המס הקודמת,
"כי זה מעכב לו את הדו"ח השנתי";

תכל'ס זה אישור שהמבוטח קיבל
אוטומטית כבר בסוף חודש מרץ,
אבל לא טרח לשמור אותו
או להעביר אותו מיד לרו"ח שלו.

על הסוג הזה של "דָּחוּף"
יש לנו פחות יכולת לשלוט.

הבעייה בעיני היא דווקא עם הסוג השני של דָּחוּף:-
אלה משימות שנעשו דחופות
בגלל שלא טיפלנו בהן במועד,
או שדחינו את הטיפול בהן לדקה התשעים.

הסטטוס של משימות כאלה היה במקור "חָשׁוּב",
אבל מאחר שהן לא טופלו בניחותא
הססטוס שלהן הפך להיות "דָּחוּף";

בעידן שבו יש לנו תלות גדולה כל כך בטכנולוגיה,
זה אומר שהמון דברים יכולים להשתבש,
לדוגמה טונר דיו במדפסת שנגמר
דווקא כשרצינו להדפיס את החוברת
למשתתפי הסדנה (חוק מרפי הידוע🙁).

אילו רכשנו מחסנית נוספת
כבר כשהיכנסנו את המחסנית האחרונה למדפסת,
זה לא היה כל כך מלחיץ או היסטרי שהטונר
נגמר דווקא ברגע זה;
זאת דוגמה לפעולה שהיתה בסטטוס "חָשׁוּב"
אילו נעשתה בזמנה;
ומאחר שלא רכשנו מחסנית רזרבית,
אז כשהטונר נגמר,
השגת מחסנית נעשתה ענין דָּחוּף ☹️

הסיפוק לאחר הטיפול במשהו דָּחוּף

כשהצלחנו לטפל היטב במשהו דחוף,
יש לנו תחושה טובה בגוף,
ש"היצלנו את המצב",
ושממש מגיעה לנו מדליה על זה!

הורמון הסטרס (קורטיזול) והורמון הסכנה (אדרנלין)
שזינקו כשנכנסנו ללחץ 
צונחים לרמה הרגילה שלהם
וזה כבר יוצר הקלה;

לאחר שהמשבר הסתיים
המוח משחרר לנו דופמין,
הורמון העונג
על זה שהיה לנו אתגר
ועמדנו בו.

כל זה יוצר לנו גם תחושה טובה בגוף
וגם מחזק את האמונה שלנו בעצמנו
וביכולת שלנו להתמודד עם אתגרים.

אז למה לא להיות דחיינים ⁉️
למה לא לדחות כל משימה לדקה ה -90 ⁉️

תחושת הנצחון
ושטף הדופמין אכן מפתים,
אבל בתור אסטרטגיה
יש בהם סכנה גם לבריאות הגוף שלך
וגם לבריאות העסק שלך.

להתנהלות של "כיבוי שריפות"
יש כמה מחירים:-
1️⃣ בריאות הגוף:-
מחקרים מראים שרמות גבוהות של קורטיזול ואדרנלין
לאורך זמן אינן בריאות;
הן יוצרות שחיקה,
עייפות כרונית, ופגיעה במערכת החיסון.
רק לפני חודש וחצי חווינו
במהלך אירן² חודש כזה של חרדה;
ואמנם במהלך אירן² נוספו לזה
גם לילות טרופי שינה,
אבל גם החרדה לאורך זמן היא כשלעצמה מחרידה.

2️⃣ אשליית היעילות:-
חלק מהדחיינים מתרץ את הנטייה שלהם לדחיינות
בטענה שהם עובדים טוב יותר תחת לחץ של
קְצֵה זְמַן (מונח שאני המצאתי ל'דד ליין'
וניתן לקרוא על זה בבלוג הזה שלי)

לבצע משימה בדקה ה-90
אכן מגייס ממך את מירב היכולות שלך
כדי לעמוד בלו"ז הצפוף שיצרת לך;

אבל יצירתיות, תכנון, למידה, חשיבה
על חלופות טובות יותר הם דברים
שלוקח להם יותר זמן להתבשל ולהבשיל;

יתירה מכך, הפתרון של אותה משימה
כנראה לא ישמש אותך במשימות דומות בעתיד,
כי לא יצרת למשימה תהליך מובנה
שלא לדבר על אוטומציה.

3️⃣ אילו קנית מחסנית רזרבית בניחותא,
אולי רכשת אותה במהלך קניות אחרות שעשית
וכך חסכת זמן;
אולי עשית סקר שוק קטן
או מצאת מבצע
וכך חסכת כסף;
אבל בדקה ה -90,
בגלל לחץ הזמן,
אולי לא רק שהסכמת לשלם מחיר גבוה
כדי לקבל אותה במהירות,
אלא שאולי שילמת בנוסף לכך
את עלות השליח.
יעיל בוודאי שזה לא היה ☹️

4️⃣"אפקט זייגרניק"
כשדחית ביצוע משימה לדקה ה- 90,
כביכול אמרת לעצמך:
"כשנגיע לגשר, נעבור אותו".
אבל הענין שזה לא כך:-
לפני כמאה שנה הפסיכולוגית והפסיכיאטרית 
בלומה זייגרניק חקרה את הנושא
וגילתה אפקט שקרוי על שמה
"אפקט זייגרניק":-
כל עוד המשימה שלך פתוחה,
ה"נהר" של המשימה ממשיך לגעוש לך במוח.
משימות פתוחות או בעיות לא פתורות 
תופסות לנו "רוחב פס" בזיכרון העבודה
והן גוזלות חלק מתשומת הלב שלנו
ומעסיקות אותנו ברקע,
שלא לדבר על תחושת אשמה אולי ומתח סמוי.

5️⃣ "כפל בלת"מ"
מה אם דחית ביצוע של משימה
לדקה ה 90,
ולא רק שמשהו אחד השתבש,
אלא שמשהו נוסף קרה דווקא אז
ודרש את תשומת הלב שלך ⁉️
לעיתים דווקא כשאנחנו בלחץ
אנחנו מוחקים בטעות משהו חשוב
שדווקא לו אין גיבוי
או מזהים מאוחר מדי
שלא עבדנו על הגירסה האחרונה
של קובץ.

עלול להיות שבגלל תקלה כפולה כזאת
לא היצלחת לעמוד בלו"ז,
או החמצת את זמן ההגשה
או איחרת לפגישה,
או שאמנם היגעת במועד לפגישה או הרצאה
אבל לא היה לך מלוא החומר שהתכוונת להציג;
כך או כך – פגעת במוניטין שלך.

לסיכום:-

טיפול במשהו דָּחוּף
נותן לנו תחושה נהדרת בגוף,
אבל מבחינת ההורמונים שהוא יוצר בגוף
הוא כמו "רכבת הרים" רגשית;
וכמו שאנחנו עולים על "רכבת הרים"
רק מדי פעם, 
בלונה פארק,
ואז נחגרים היטב היטב,
כדי לא לעוף ממנה
ואנחנו לא מחפשים את הריגוש הזה 
בכל נסיעה יומיומית,
כך כדאי לשמור את הבהילות הזו של דָּחוּף
רק לסיטואציה שקורית מדי פעם
ולא כאסטרטגיה ניהולית.

אז איך נהנים מהיתרונות ללא המחירים ⁉️

ההמלצה שלי היא, כמובן, לפרק
משימה גדולה לכמה וכמה מְשִּׂימּוֹנוֹת קטנות,
ולקבוע לכל מְשִׂימוֹנֶת "קְצֵה זְמַן" משלה.

כך בכל פעם שהישלמת מְשִׂימוֹנֶת
בזמן שהיקצבת לה
ישתחרר לך אותו דופמין של סיפוק;
נכון, הוא לא יהיה עוצמתי כמו לאחר
טיפול במשהו דָּחוּף,
אבל היייי, יהיו לך כמה וכמה רגעי נחת כאלה
לאחר שהישלמת כל מְשִׂימוֹנֶת;
ולאחר השלמת המשימה הגדולה,
תהיה לך נחת גדולה,
שלשם שינוי התמודדת טוב יותר
עם המשימה הגדולה.

פינת הגאון

⏫ שני סוגים של דָּחוּף:-
    מישהו אחר לא פנה אלינו בזמן;
    אנחנו מטפלים במשהו ממש בדקה ה 90
    של קְצֵה זְמַן (מילה שאני המצאתי למונח
  'דד ליין' וניתן לקרוא כאן הרחבה על כך בבלוג שלי)

❗הרבה פעמים הסוג השני הוא
     משימות שהסטטוס שלהן היה במקור "חָשׁוּב",
    אבל מאחר שהן לא טופלו בניחותא
    הססטוס שלהן הפך להיות "דָּחוּף".
    לדוגמה: רכישה של מחסנית דיו רזרבית
    ברגע שמכניסים את המחסנית האחרונה למדפסת

😁טיפול במשהו דָּחוּף נותן לנו תחושת סיפוק גדולה:-
    ההורמונים של הסטרס (קורטיזול) ושל הסכנה (אדרנלין)
    שעלו בגלל תחושת הדחיפות צונחים במהירות
    לרמה הרגילה שלהם
    והדופמין עולה בגלל הגאווה שפתרנו את המשבר

💳 הבעיה היא ריבוי המחירים שאנחנו משלמים על
      "כיבוי שריפות":-
    1️⃣ בריאותי – רמות גבוהות של קורטיזול וואדרנלין
          לאורך זמן יוצרות שחיקה, עייפות כרונית
          ופגיעה במערכת החיסונית

      2️⃣  "אשליית היעילות" – זה שביצעת את המשימה
          לא אומר שזו היתה הדרך היצירתית ביותר
          או הטובה ביותר, או שראית את מלוא התמונה.
          יתירה מכך, לא יצרת תהליך מובנה, שבעזרתו
          יש לך יכולת לפתור בעיות דומות בעתיד.

      3️⃣ כשמבצעים דברים בניחותא,
            לדוגמה רכישת מחסנית דיו,
            ניתן לחסוך זמן וגם כסף.  

      4️⃣  "אפקט זייגרניק" –
            כאשר יש לנו משימה פתוחה,
            המוח ממשיך לעבוד עליה ברקע,
            והיא גוזלת תשומת לב
            וגם "רוחב פס" בזכרון העבודה
            שלא לדבר על אשמה אולי ומתח סמוי.

      5️⃣ "כפל בלת"מ" –
          אם חוק מרפי מזמן לנו לא תקלה אחת,
          אלא שתיים, עלול להיות שכבר לא נצליח
          להשלים את המשימה בלו"ז הצפוף שהקצינו לה,
          וכך פגענו במונטין שלנו.

🎢 טיפול במשהו דָּחוּף
    הוא כמו רכבת הרים רגשית;
    אנחנו עולים על רכבת הרים מדי פעם,
    בפארק שעשועים,
    חגורים היטב;
    אנחנו לא רוצים ריגוש כזה
    בכל נסיעה יומיומית.

 🤏🏻 הפתרון להיהנות מהיתרונות של "דָּחוּף"
      מבלי לשלם את המחירים של הדקה ה -90:-
      לפרק כל משימה גדולה להרבה מְשִּׂימּוֹנוֹת קטנות
      ולקבוע לעצמך קְצֵה זְמַן (תרגום שלי ל'דד ליין)
      לכל אחת מֵהַמְשִּׂימּוֹנוֹת האלה.
      כל השלמת מְשִׂימוֹנֶת תספק לך קצת דופמין
      אבל יהיו לך כמה וכמה כאלה;
      ולאחר השלמת המשימה הגדולה כולה,
      תהיה לך נחת גדולה,
      שלשם שינוי התמודדת הפעם טוב יותר