עַל קַבָּלַת הַחְלָטוֹת קַלָּה יוֹתֵר
מעל מליון איש ואישה בישראל
כבר חתמו על "כרטיס אדי",
שזה כ 14% או 15% בלבד.
הנכונות לתרומת איברים בעולם
שיעור הנכונות בישראל נמוך יחסית
לעומת מדינות כמו דנמרק (כ 20%)
או שבדיה (כ 27%),
שלא לדבר על השיעור המדהים בספרד
שבה לפחות 80% מצהירים על הנכונות שלהם
ורק אחוז בודד נרשם כמסרב לתרום.
כאשר שואלים ישראלים
לגבי שיעור הנכונות הנמוך,
רבים תולים את ההסבר בענין הילכתי,
למרות שאין כל איסור הילכתי
להציל חיים (להיפך כמובן)
והמחלוקת בין רבנים מובילים
היא לגבי הגדרת רגע המוות:-
האם מוות מוחי,
כאשר הלב ממשיך לפעום רק תודות
למכונות
הוא 'מוות' או לא.
אילו החלטות קל לנו לקבל⁉️
ההבדל הגדול בין מדינות שבהן
שיעור החותמים גבוה
לבין מדינות שבהן שיעור החותמים נמוך
הוא במנגנון הממשלתי לגבי ההצטרפות:-
במדינות שבהן צריך לחתום על סירוב,
שיעור הנכונים גבוה;
במדינות שבהן נחוצה הסכמה מפורשת
שיעור הנכונים נמוך;
בישראל נחוצה פעולה של הסכמה מפורשת,
ולכן שיעור החותמים אצלנו נמוך.
במילים פשוטות:-
הכי קל לנו להמשיך משהו,
לקבל "החלטה פאסיבית",
מה שהחוקרים סמואלסון וזקהאוזר
כינו "הטיית הסטטוס-קוו";
מהי ברירת מחדל ?
הרבה אנשים מפרשים בטעות
את הביטוי "ברירת מחדל"
כאילו זו הברירה הגרועה ביותר,
וזו טעות!
כשלמדתי נהיגה, הייתי כל כך לחוצה
לפני פניות, שכאשר התקרבנו לכל צומת
שאלתי את המורה:
"אורי, ימינה?? לפנות ימינה??"
ותשובתו היתה ההסבר הטוב ביותר בעיני
למהי "ברירת מחדל".
אורי ענה לי:-
"כל עוד לא אמרתי לך לפנות,
את ממשיכה ישר".
מה כוחה של ברירת מחדל ⁉️
כשמוצגת לאדם ברירת מחדל (מצב פסיבי),
היא הופכת באופן מיידי לנקודת הייחוס שלו.
כל שינוי אקטיבי משם נתפס פסיכולוגית
בתור "וויתור" או בתור "הפסד" של המצב הקיים.
המחקרים של עמוס טברסקי ודניאל כהנמן
הראו שהמחיר הרגשי של הפסד
גדול פי שניים (!)
מאשר המחיר הרגשי של רווח.
כהנמן, שהוא פסיכולוג קוגניטיבי,
זכה בפרס נובל לכלכלה ב 2002
על המודל הזה.
טברסקי, שותפו לפיתוח המודל,
נפטר כמה שנים קודם
ולכן לא זיכו אותו בפרס הזה.
המשמעות היא
שאם תיק המניות שלי הפסיד שקל,
הציפיה שלי – כדי לפצות אותי רגשית
על הפסד של אותו שקל אחד –
היא לרווח של שני שקלים!
כפול מההפסד!
מכיוון שבני אדם סולדים מהפסד
הם מעדיפים פסיבית שלא לפעול.
אם יש לך תיק מניות, שסופג כעת ירידות,
ולכן החלטת לבצע שינוי מסלול לדוגמה,
וההחלטה רק הניבה לך הפסד,
זה יבאס אותך הרבה יותר
מאשר אילו לא נקטת פעולה.
לכן החלטה פסיבית,
שהיא שמירה על הסטאטוס קוו
הרבה יותר קלה לנו.
לי זה מזכיר מיד גם עקרון פיזיקלי,
שהוא החוק הראשון של ניוטון,
שנקרא "חוק ההתמדה".
העקרון אומר שכל גוף שואף להתמיד במצבו
(מנוחה או תנועה)
כל עוד לא הופעל עליו כח חיצוני.
אגב, זו הסיבה שקראתי לעסק שלי "לזוז",
דווקא משום שזו פעולה כה מאתגרת.
היישום בקבלת החלטות
כאשר יש לנו דילמה
ואחת משתי האפשרויות
נראית עם הרבה יותר יתרונות,
אז הדילמה לא באמת דילמה, נכון?
אנחנו נבחר באותה אפשרות.
דילמה אמיתית היא
כאשר שתי האפשרויות נראות טובות
במידה דומה
או כאשר שתי האפשרויות
נראות לנו גרועות במידה דומה.
אז באמת קשה לנו להחליט.
אני ממליצה לך לצפות בהרצאה הזו
של פרו' יוסי יסעור
על קבלת החלטות.
יסעור מביא שם גם מחקרים
אבל גם דוגמאות אישיות
ויישומיות להתמודד לדוגמה עם….
זללנות 🙂
יסעור משתף שם בדילמה של אישה
שרצתה את עצתו, האם לבצע הפלה.
להחליט לבצע הפלה זו כמובן
החלטה אקטיבית מאין כמוה!
יסעור הציע לה להחליף את ההחלטה האקטיבית
בהחלטה פסיבית.
הוא הציע לה לדמיין שהיא לא ביצעה הפלה,
אלא שאירעה לה הפלה ספונטנית.
היא לא ביצעה הפלה,
ההפלה קרתה לה.
מה אז?
מה התחושה הראשונה שעולה בה?
הקלה? או אובדן ?
"אתה לא עץ. לא טוב לך? זוז"
זו אימרה נהדרת של המנטור ג'ים רוהן
שציטטתי אותה למתאמן ממש בשבוע שעבר.
אבל כבר סיכמנו שמאוד קשה לזוז.
אנשים נשארים בקשר זוגי שכבר לא טוב להם;
יסעור מתבדח בהרצאה ההיא,
שזה לא בגלל שהיא עדיין אוהבת אותו מספיק,
אלא בגלל שהיא לא שונאת אותו מספיק.
כן, לפעמים צריך לשקוע עד לתחתית
כדי להחליט להתחיל לצוף מעלה.
אנשים נשארים במקום עבודה
בגלל ש"Better the devil you know"…
אבל מה אילו המקום היה נסגר מחר
או אילו הוזמנת לשימוע לפני פיטורים?
האם התחושה שלך היתה של הקלה
או של אובדן ?
אנשים לא עוזבים סוכן ביטוח,
איש מחשבים,
רופא משפחה וכדומה
בגלל הקושי לקבל החלטה אקטיבית.
אבל מה אילו נותני השירות האלה
סגרו את הקליניקה
או ירדו מהארץ?
האם זו היתה הקלה עבורך
או תחושת הפסד ?
ומה לגבי הבחירות לכנסת
האם ההצבעה שלך היא רק בגלל
שגם ההורים שלך הצביעו כך ?!
רק בגלל שזו ברירת המחדל
אצלכם במשפחה ?
או שקיבלת החלטה מודעת
מה יכול לעשות כאן טוב ??
אני מקווה שבחרת בצורה אקטיבית
ושיהיה כאן יותר טוב,
מגיע לנו !




