"זהו זה" ולא אחרת ⁉️

"זהו זה! וכן! גם אחרת"

בשבוע אחד זכיתי להשתתף גם בהפקה
שעליה שמעת בוודאות – "זהו זה"
וגם בהפקה של "פעימות"
קבוצת תיאטרון פלייבק.

אם לא בא לך לקרוא בלוג ארוך,
יש תקציר שלו בסוף הבלוג
ב"פינת הגאון" 😊

להפקה של "זהו זה" 
היגעתי באקראי:-
מישהי שמכירה מישהי שמלהקת 'ניצבים'
למערכונים של הצוות זכרה
שרציתי להשתתף בצילום כזה.
כתבתי 'ניצבים' במרכאות
כי כך זה נקרא בתחום הקולנוע והתיאטרון,
אבל בפועל ממש לא ניצבנו,
אלא נתבקשנו לרקוד ברקע של הצוות
במערכון שלהם על ה'ליכודיאדה'.

"פעימות" היא קבוצת תיאטרון פלייבק
שהצטרפתי אליה לפני כמה חודשים;
אני שחקנית בקבוצות כאלה 
כבר עשרות שנים,
אבל זו פעם ראשונה שהשתתפתי
ב"מופע רחוב", שעבור הקהל
הוא מופע ספונטני;

לכאורה, השוני בין שתי ההפקות
כל כך רב,
שהקשר היחיד בין שתי ההפקות הוא
שאני השתתפתי בשתיהן באותו שבוע.

מה שונה בין "זהו זה" לבין מופע רחוב של תיאטרון פלייבק ⁉️

כמעט הכל!
הצוות – הם מקצוענים לעומתנו החובבים;

הנסיון – הם משחקים יחד כבר שנים
לעומתנו שעדיין מתגבשים;

ההפקה – שלהם כוללת הרבה מאוד אנשי מקצוע
שזה תפקידם (לכתוב, לעצב תפאורה, לביים, לצלם, לערוך, לשווק)
לעומתנו שעושים הכל;

הפורמט – הם קוראים (בכשרון!) טקסט מפרומפטר,
ואנחנו ממציאים את מה שאנחנו אומרים
תוך כדי המשחק;
לזכותו של מוני מושונוב ייאמר, 
שלמרות שיש במאי על הסט, 
מושונוב נתן הצעה מצויינת שהבמאי אימץ מיד:
הוא הציע שהכניסה של הצוות לפריים תהיה כמו של
"רכבת רוקדים"
וזה אכן הרים את הסצינה כבר מתחילתה.

הציוד – לא רק שהתפאורה נראתה 'ליכודיאדה',
כולל בלונים כחולים ולבנים,
אלא שלהפתעתי לא שתינו בכוסיות המעוצבות
מים או לימונדה
אלא פנטזיה או בוסקה;
הציוד במופעי פלייבק הוא רק כמה בדים בצבעים שונים.

המיידיות – הם מצלמים בשנים האחרונות את התוכנית,
ולכן על כל מערכון אפשר לעשות כמה "טייק-ים"
(לשמחתי רקדנו רק פעמיים, הטייק השני היה מוצלח דיו!),
אנחנו שומעים סיפור ומיד עולים לאילתור עליו;

התפוצה – מערכון שלהם יכול להגיע למאות אלפי צפיות,
במופע שלנו צופים קומץ אנשים;
היה לי נעים שאנשים שלא ראו אותי כמה שנים
ולא ידעו שהצטלמתי – כתבו לי שזיהו אותי בקלות.

המטרה – שלהם לשעשע, ואם זה מערכון סטירי 
אז גם להלעיג מצב, גישה, או דמות ציבורית.
אנחנו לעומת זאת רוצים להעצים, לחבר לכוחות,
ולפעמים להעניק לַמְּסַפֵּר זווית ראייה אחרת לסיפור שלו;

המוניטין – איני צריכה לפרט את השוני, נכון?
אבל המוניטין הזה עוזר להם לגייס בקלות
ניצבים לכל מערכון שלהם
ואילו אנחנו צריכים במופע רחוב
גם לקושש את הקהל
וגם לדובב אנשים לספר לנו סיפור אמיתי שלהם!

וכאן אני מגיעה לשוני גדול מאוד:-
הקהל!
הקהל של "זהו זה" הוא קהל מתוכנן
אם הוא צופה בכל תוכנית כשהיא משודרת;
וגם אם הקהל שלהם מחפש מיוזמתו 
מערכון שהוא שמע עליו –  עדיין הוא בהלך רוח
של תכנון לצפות במשהו מבדר;

הקהל שנקלע למופע רחוב,
לא תכנן מראש לִצְפּוֹת בהצגה,
ובוודאי שלא תכנן להיות באותו ערב מחזאי,
שכותב סיפור עבור קבוצת שחקנים
שמעולם ראה
ושהוא צריך לסמוך עליה שתספר את סיפורו
בצורה כזו שתיטיב איתו.

מה המשותף בכל זאת ⁉️
התיאטרון נועד במקורו להשיג כמה מטרות:-
הידועה בהן היא קתרזיס –
תהליך של שחרור רגשי וזיכוך נפשי
דרך ההזדהות עם הגיבורים;

אבל לתיאטרון בתחילתו היתה גם מטרה חינוכית –
לעזור לאזרחים לעבד מונחים כמו 'צדק' או 'מדינה'.

גם "זהו זה" וגם מופע פלייבק
משתמשים בכלים תיאטרליים
כדי ליצור חוויה חדשה
מתוך שאיפה שהחוויה החדשה תיצור מודעות.

החוויה שלי עם המספר הראשון במופע הרחוב

אחד העקרונות בפלייבק הוא
שמה שנאמר במופע, נשאר במופע!
זה עקרון שאף פעם לא נאמר במופע עצמו,
אבל לנו הוא ברור
כדי לאפשר למספרים מרחב בטוח
כי לפעמים עולים סיפורים על מצוקה או דילמה.

את המספר הראשון במופע שלנו אני הצלחתי להביא.
עצרתי בחור ובחורה על השביל 
והם נענו מיד, באומרם שהם בדייט ראשון.

אני מניחה שהם קבעו להיפגש בפארק הזה
כדי לשבת רק שניהם על ספסל ולדבר
או להתיישב באחד מבתי הקפה שם.
הם אפילו לא שמעו עד אז על תיאטרון פלייבק
ובוודאי לא צפו להיות קהל במופע כזה
שלא לדבר על לספר לזרים סיפור מהחיים שלהם.

כשהוא אמר שהם בדייט ראשון עניתי להם:
"מצויין, יהיה לכם מה לספר לנכדים"
והיא גיחכה בתשובה והידהדה את המילה "הנכדים.."

הוא נענה ראשון להזמנה של אלכס,
הבמאי שלנו, לספר סיפור.
אלכס הדגיש מייד לבחורה,
שאין לחץ עליה, היא יכולה להחליט אח"כ
האם גם היא רוצה לספר לנו סיפור שלה.

לשמחתנו, היא אכן סיפרה לאחר מכן סיפור משלה,
וכך זכינו כבר בתחילת הערב בשני סיפורים.

וכאן אני מגיעה לשוני הגדול בין "זהו זה"
לבין מופע תיאטרון פלייבק:-
הקהל שלנו הוא ספונטני!
אותו זוג מקסים לא תכנן באותו ערב
להיות קהל בתיאטרון;
בוודאי ובוודאי שהם לא תכננו לספר סיפור אמיתי
לאנשים זרים,
בנוכחות הדייט שלהם,
ולסמוך על אותם זרים
שייצרו מהסיפור קטע מיטיב
ולא מגחיך חלילה;

אני מאמינה שכל מי שמספר סיפור במופע פלייבק
מקבל מתנה, 
כי זו חוויה נהדרת לספר סיפור
ומיד לראות קבוצת שחקנים משחקת לך אותו.
זו חוויה נהדרת להרגיש: "ראו אותי"!

אני הייתי במהלך חיי בעשרות רבות של דייטים
שאף אחד מהם לא צלח (את בני הזוג שלי היכרתי
כשלמדנו משהו יחד או לדוגמה שיחקנו יחד ברידג' ).
בתחושה שלי אותו זוג קיבל מאיתנו מתנה נהדרת במיוחד,
כי שניהם היו ספונטניים,
שניהם חוו יחד חוויה בלתי רגילה
וגילו זה על זה המון דברים,
שבדייט ראשון בדרך כלל לא מגלים.

הספונטניות שלהם,
הנכונות של שניהם להתנסות במשהו לא מוכר,
התעוזה לספר סיפור,
ולא פחות חשוב בעיני:
הבחירה של כל אחד מהם איזה סיפור לספר
בחירה שמלמדת עליהם כל כך הרבה!

אני מאמינה שבזכות החוויה שלהם בדייט הראשון
יש סיכוי טוב יותר שהם יתחברו 👰🏻🤵🏻
ושאכן יהיו להם נכדים 🙏🏻

הרבה פעמים מדברים על ההבדל שבין 'כמות'
לבין 'איכות'.
שתי החוויות השונות כל כך שחוויתי לראשונה
באותו שבוע ממש
ממחישות עבורי נהדר את ההבדל:-
המערכון של "זהו זה" אמנם מגיע לִרְבָבוֹת אנשים
אבל תיאטרון פלייבק מגיע לַלְּבָבוֹת.

מה הקשר בין זוג הַמְּסַפְּרִים לעשייה שלך ⁉️

לא מזמן כתבתי על מזל ואיך ניתן להגדיל אותו.
יש ראשי תיבות נפוצים של מזל:-
מקום
זמן
לעשות (או לזהות לפי גישה אחרת).

ראשי התיבות האלה מדגישים גם את החשיבות
של המוכנות שלך
אבל גם את החשיבות של פרואקטיביות!
על פרואקטיביות כתבתי כאן.

מרבית העסקים הקטנים ואפילו הבינוניים
הם עסקים של אדם אחד או אישה אחת בלבד;
אין לנו המנגנון המקצועי המסועף
שעוטף את "זהו זה!"
מהבחינה הזו (להבדיל מבחינות של מקצועיות
ושל מתן ערך לדוגמה)
אנחנו דומים יותר למופע הרחוב מאשר למערכון של "זהו זה!"
ולכן אני מציעה לך לחשוב על הזוג בדייט
כהשראה עבורך מבחינת הזיהוי שלהם את ההזדמנות,
הגישה הפרואקטיבית שלהם
וגם האסטרטגיה השיווקית שלך.

הקשר לעשייה שלך
אני מציעה לך לשאול את עצמך:-
אילו נקרתה בפני הזדמנות,
משהו שלא רק שלא צפיתי,
אלא שבכלל הייתי בדרכי לבצע משהו אחר –
האם הייתי מזהה את ההזדמנות?
עד כמה הייתי מגלה ספונטניות ?
וכמה תעוזה יש לי לשחות בבריכה לא מוכרת לי?

ושאלה נוספת שכדאי לך לשאול את עצמך
היא בעצם שאלה שיווקית:-
יש לך הרבה מאוד סיפורים לספר על עצמך;
איזה מהסיפורים שלך כדאי לך לספר
בתור הסיפור הראשון שלך ⁉️

איזה מידע כדאי לך שיהיה ראשון
כשפוגשים אותך לראשונה פנים אל פנים
או באתר שלך
או ברשת חברתית ⁉️

מה בעצם משתמע מהסיפור הראשון שלך
לגבי הערכים שלך, 
לגבי הגישה שלך לחיים,
לגבי הערך המוסף שבשירות או במוצר שלך ⁉️

פינת הגאון

✌🏻 זכיתי להשתתף השבוע בשתי הפקות:
      רקדתי כ'ניצבת' ברקע של מערכון של "זהו זה
      ופעם ראשונה שהשתתפתי במופע רחוב
    של תיאטרון פלייבק (במופעי פלייבק רגילים
    הופעתי לא מעט)

 ↔️ השוני בין "זהו זה" לבין תיאטרון פלייבק
    הוא כמעט בכל קריטריון:-
    מקצוענים מול חובבים,
    צוות שמופיע יחד כבר שנים לעומת צוות שמתגבש
    המנגנון שעוטף את הצוות, התפוצה, המטרה ומה לא;

💕 "זהו זה" מגיעים לִרְבָבוֹת;
       מופע פלייבק מגיע לַלְּבָבוֹת

1️⃣ במופע רחוב של תיאטרון פלייבק
      הקהל הוא גם המספר
      ולכן הוא גם המחזאי
      והוא גם גיבור הסיפור

🕰️ במופע רחוב של תיאטרון פלייבק
      הקהל לא התכוון להגיע למופע;
      הוא היה בכלל בדרכו למקום אחר,
      לעשות משהו אחר.
      צריך לעצור אותו,
      לגרום לו להשתהות
      ואפילו לספר לנו סיפור שלו

🧑‍🤝‍🧑 הַמְּסַפְּרִים הראשונים שלנו במופע
      היו בדייט ראשון.
      אני מאמינה שעצם הספונטניות שלהם,
      התעוזה שלהם להתנסות במשהו לא מוכר,
      הנכונות שלהם לסמוך על קבוצה של זרים
      שתחזיר להם את הסיפורים שלהם
      בצורה מיטיבה,
      הבחירה החכמה שלהם איזה סיפור לספר
      כל אלה לימדו אותם זה על זה
      הרבה יותר מאשר מה שניתן ללמוד בדייט ראשון;
הפרואקטיביות שלהם יצרה לכל אחד מהם חוויה טובה
      ולשניהם נוצרה חוויה משותפת טובה בדייט הראשון,
      שיכולה לתרום לקירוב הלבבות שלהם 💕

הקשר לעשייה שלך:-
הזוג בדייט יכול לתת לך השראה לגבי היכולת שלך
לזהות הזדמנויות,
לגלות פרואקטיביות,
ולגבש אסטרטגיה שיווקית!

👷🏻‍♀️ עד כמה היית מזהה הזדמנות לא שגרתית
      אילו נקרתה בדרכך ?
      עד כמה היית מגלה ספונטניות ?
      כמה תעוזה יש לך לשחות בבריכה לא מוכרת לך ?

📖 ושאלה שיווקית:-
      מכל הסיפורים שיש לך –
      מה הסיפור שכדאי לך לספר ראשון על העשייה שלך ?
      מה הסיפור הראשון שלך מלמד על
      הערכים שלך, הגישה שלך, התועלת בשירות או במוצר שלך ?