אחת הסברות למקור של "אַבְּרָקַדְּבָּרָה" בשפת הקוסמים
שזה סירוס של המילים בארמית "אֶבְרָא כְּדַבְּרָא" (=אמת כדבריי)
וזהו איזכור לכך שהעולם נברא בדיבור
("וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי אוֹר").
לא רק אלוהים ברא את העולם במילים,
גם אנחנו בוראים את המציאות שלנו
ואת המוטיבציה שלנו במילים.
לכולנו יש דיבור פנימי!
לעיתים השיח הפנימי שלנו מקדם אותנו;
לעיתים הוא מעכב, אפילו מסרס.
גם למצליחים ביותר,
גם לאלה עם ביטחון עצמי רב,
לכולנו יש גם שיח פנימי שלילי,
מי יותר, מי פחות;
יש מי שהשיח הפנימי שלו עדין ('עשיתי טעויות')
ומי שהשיח הפנימי שלו מצליף וקשוח כמו שופט
שלא ניתן לרצות,
שלא לומר תליין
('מה בדיוק חשבת לעצמך, יא חתיכת ..')
אולי הישלמת בעצמך את תואר הגנאי במשפט האחרון
מתוך אוצר העלבונות בשיח שלך עצמך.
הבשורות הרעות הן שלא ניתן לסלק או להכחיד
את הקול הפנימי המסרס.
הוא יהיה שם תמיד.
אבל תמיד כשיש 'בשורות רעות',
יש גם בשורות טובות!
והבשורות הטובות הן ש
נִתָּן לָקַחַת מֵהַקּוֹלוֹת הַפְּנִימִיִּים אֶת הַמֵּגָפוֹן,
כדי להחליש את עוצמתם.
יש טכניקות איך להגחיך קול פנימי
או איך "לענות" לו עם "עֻבְדּוֹת שֶׁעוֹבְדוֹת"
כדי לעמעם את ההשפעה שלו.
כאשר השיח הפנימי שלך הוא שאין לך יכולת –
אכן אין לך יכולת.
וכאשר השיח הפנימי שלך הוא שיש לך יכולת –
אכן יש לך יכולת!
מה אצלך ?
האם רוב הדיבור שלך מקדם או חלילה מסרס אותך ?
בפוסט הזה אני רוצה להפנות את תשומת ליבך
לשלוש מילים שנחזות להיות מקדמות.
מנסיוני כמאמנת כמעט אצל כולנו
שלוש המילים האלה לא רק שאינן מקדמות,
אלא שהן ממש מעכבות.
שלוש המילים המתחזות להיות מקדמות הן –
חַיֶּבֶת, מֻכְרָחָה, צְרִיכָה
וראשי התיבות שאני הצמדתי להן הם 'חָמֵץ'.
כשאני תופסת את עצמי אומרת, שאני צריכה
לעשות פעילות גופנית כלשהו,
לי ברור שבפועל אשאר נטועה בכורסה שלי.
בתוכנת ההפעלה שלי המילה 'צְרִיכָה'
כאילו מתייצבת ביני לבין מה שאני אומרת לאחריה
(לעשות פעילות גופנית)
והשיח הפנימי שלי הוא שאני אמנם צְרִיכָה,
אבל זה לא באמת יקרה.
אצל מעט מאוד אנשים שלוש המילים האלה
דווקא מניעות אותם לפעולה,
אבל גם אצל אותם מעטים,
הרבה פעמים זה נאמר ממקום קורבני,
שגם הוא בעיני לא רצוי.
לדוגמה, כאשר אמא אומרת:-
'אני מוכרחה לאפות היום עוגה לגן של הילד מחר",
אני שואלת אותה 'האם את באמת מוכרחה?'
לפעמים השאלה שלי גורמת לה להרהר רגע
ולהבין שהיו לה אפשרויות נוספות
(לדוגמה לרכוש עוגה)
וזו היתה הבחירה שלה לאפות את העוגה היום.
כשהיא מתייחסת לאפיית העוגה כבחירה,
להבדיל מ'כורח',
יש סיכוי שהיא אפילו תיהנה מזה.
אני ממליצה לך לגלות עירנות לאותן שלוש המילים
שנחזות להיות מקדמות,
ואם אינך מאותם מעטים שהן מפעילות אותם,
להתרגל להחליף אותן ב3 מילים שהן מקדמות באמת.
ראשי התיבות של 3 המילים שמקדמות הן "חָבֵר"
וברור לנו ש"חָבֵר" עדיף על חָמֵץ 😊
סיקרנתי אותך מהו "חָבֵר" ? מהן אותן 3 מילים מקדמות ?
התשובה נמצאת בסרטון של דקה הזה
