אֵיךְ לִשְׁמֹר עַל עֵסֶק יַצִּיב בִּמְדִינָה שֶׁשּׁוּב בְּמִלְחָמָה⁉️

המצב עם איראן הזכיר לי את הסיפור על
השכן השיכור, שחזר מאוחר מדי לילה.

אם לא בא לך לקרוא בלוג ארוך,
יש תמצית שלו בסוף, בפינת הגאון 😊

מאחר שהשכן היה שיכור,
הוא היה חולץ את המגפיים
ומפיל אותם ברעש גדול על הרצפה.
השכנים מלמטה התעוררו כל לילה
מהרעש של המגפיים על תקרת הדירה שלהם.

הם עלו אליו,
הסבירו לו שזה קוטע להם את השינה,
וביקשו ממנו להניח את המגפיים,
לא להפיל אותם.

בקשתם נגעה לליבו,
הוא הבטיח להשתדל,
אבל כשחזר באותו לילה
מתוך הרגל הוא שוב הפיל
את המגף הראשון על הרצפה,
ורק אז נזכר בהבטחה שלו,
ולכן את המגף השני הוא הניח על הרצפה בעדינות

השכנים מלמטה שמעו את נפילת המגף הראשון,
וחיכו לנפילת המגף השני.
וחיכו וחיכו וחיכו…
כעבור כמה דקות של המתנה
הם עלו אל השכן
וממש התחננו בפניו
שכבר יזרוק את המגף השני.

ככה זה, האיום או ההמתנה למכה
לעיתים יותר קשים לנו
מאשר לספוג את המכה עצמה.

שלושה שבועות של דריכות

הסבב האחרון של המו"מ עם איראן
התחיל בתחילת פברואר,
ומאז היינו בדריכות מתמדת:-
"כן מלחמה?/ לא מלחמה ?"
כתבתי "היינו", כי יש רבים שבולעים
בקביעות את כל המלל של הפרשנים;
אבל גם מי שכמוני לא צופה בכלל בטלויזיה,
עדיין "זוכה" לעדכונים שזולגים מכל כיוון.

הדריכות הזו במשך זמן רב כל כך
"למגף השני" שכבר ייפול
אינה בריאה לגוף, בלשון המעטה.
במצב של דריכות הגוף שלך
מפעיל מערכת אזעקה פנימית
שמשחררת תמהיל של הורמונים
שנועדו להכין אותך להישרדות.
אדרנלין וקורטיזול הם הידועים מביניהם,
אבל בטבע החיות חוות דריכות כזו
רק לכמה רגעים כשטורף מתקרב.

אנחנו נמצאים במצב של דריכות ממושכת,
והגוף שלנו עלול להישאר "תקוע"
על רמות גבוהות של כל ההורמונים האלה
מה שמוביל לקשיי שינה, מתח שרירים ועייפות.

ואז הגיעה ההקפצה בשבת בבוקר

קשה לנו מאוד עם חוסר וודאות,
ולכן הידיעה שאנחנו שוב במלחמה עם איראן
מצד אחד מלחיצה
ומצד שני מייצרת באופן אירוני
איזשהו אלמנט מרגיע של וודאות.
אנחנו נמצאים בטרללת
לפחות מאז הַשִּׁיבְעָה באוקטובר,
אם לא קודם לכן,
והינה סימן שאלה אחד הוסר:-
היתה תקיפה באיראן,
אנחנו במלחמה!

אחרי כשעה בלבד
מרגע ה"הקפצה" של פיקוד העורף
שבאה להכניס אותנו לדריכות
כבר הגיעה בכמה קבוצות What'sApp
הבדיחה:-
"תודה לאל, המלחמה התחילה,
אפשר סופסוף להירגע"
ומכאן גם האסוציאציה שלי
לסיפור על "המגף השני" של השיכור.

איך שומרים על עסק יציב גם במדינה מטלטלת ⁉️

אני מכירה רק אסטרטגיה אחת,
והיא:-
לשמור ככל האפשר על שגרת העשייה שלך.

בתחילת שנות השבעים היתה סדרה של
תשדירי שירות של התאחדות התעשיינים.
אלו היו סרטונים של דקה (לדוגמה על סיידר הגליל)
ובסוף כל סרטון כזה אלכס אנסקי שהיה הקריין
היה שואל:
"מה לעשות⁉️"
ועונה לעצמו, תוך הקשה עם עט על השולחן
כדי לחזק את האפקט של התשובה שלו:-
"לעשות!"

אז מה אני ממליצה לך לעשות ⁉️
בדומה למסר של התאחדות התעשיינים:-
אני ממליצה לך לעשות !
מדינת ישראל היא מדינה של בלת"מ-ים,
והנה נקלענו לעוד בלת"מ כזה,
שאין לדעת כמה זמן יימשך,
ומה יהיה מחירו.
שוב יש גיוס של אנשי מילואים;
קבוצות הפייסבוק מתחילות להתמלא
בבקשות של "טרמפ (לא טראמפ… טרמפ)
לצאלים";

לכן הִמְלַצְתִּי לך לשמור
על שיגרת העשייה שלך
"ככל האפשר" !
בעיני חשוב להמשיך בעשייה,
גם אם היא רק של פעולות קטנטנות,
העיקר לא להיכנס לקיפאון
שלא לומר דיכאון.
המוטיבציה שלנו אינה בקו ישר,
היא תלויה בהרבה גורמים,
לעיתים אנחנו חדורי מוטיבציה
ולעיתים ממש בשפל מנטאלי.
לכן האסטרטגיה של התמדה בעשייה
טובה יותר מאשר להינשא על גל
של מוטיבציה.

קראת עד כאן ?
נהדר, אני אשמח לדעת איך בכוונתך
לשמור על שיגרת העשייה שלך

פינת הגאון

🏹 בתחילת פברואר, לפני 3 שבועות
      החל המו"מ עם איראן, וכולנו נכנסנו
      לדריכות של "כן מלחמה?/ לא מלחמה"

😟 מצב של דריכות בטבע נמשך
      רק דקות אחדות (כשטורף מתקרב),
      אבל אנחנו מצויים בדריכות מתמשכת,
      תקועים עם רמות גבוהות בגוף של
      הורמונים של סטרס
שהידועים בהם הם אדרנלין וקורטיזול.

😫 רמות כאלה של הורמוני סטרס
לאורך זמן ארוך גורמות
      לקשיי שינה, כאבי שרירים ועייפות.

🏋🏻‍♂️ אם ברגיל קשה לנו להתמיד בעשייה שלנו,
      אז כשמתעורר בלת"מ כזה
      או מתחילה מלחמה,
בוודאי שקשה לנו

 ^💪🏻    מה לעשות ⁉️
      האסטרטגיה היחידה שאני מכירה היא:-
      לעשות ! (בדומה לתשדירי השירות
      של התאחדות התעשיינים
      עם אלכס אנסקי בתחילת שנות השבעים)

🌊 המוטיבציה שלנו מגיעה בגלים,
ולכן הַתְמָדָה בפעולות מבלי להמתין
לעוד גל של מוטיבציה
היא האסטרטגיה המנצחת לאורך זמן.

👣 גם אם כל מה שמתאפשר לך כרגע זה
      לבצע זה רק פעולה קטנטונת,
      היא עדיין עדיפה בעיני על פני קיפאון
      או חלילה דיכאון.