מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי בָּבְּרִידְג' לְבֵין הַשְּׁטָר שֶׁמַּצִּיעִים לַקָּהָל ⁉️

לשחקני ברידג' יש בדיחה ידועה
שאם אין לך פרטנר טוב,
כדאי שהיד שלך תהיה טובה

אם לא בא לך לקרוא בלוג ארוך,
יש תמצית שלו בסוף, בפינת הגאון 😊

אבל לא על זה אני כותבת לך היום.
אני משחקת ברידג' כבר כמה שנים
באתר בינלאומי שיש בו אלפים רבים
של שחקנים מכל העולם.
ברידג' זה משחק זוגות,
שמבוסס על הסכמות,
וככל שפרטנרים 'משדרים על אותו גל',
יותר סיכוי שהם ינצחו.

כאשר יוצא לי לשחק לראשונה
עם שחקן שנהניתי לשחק איתו,
אני מסמנת אותו מיד כחבר ו
אני גם מיידעת אותו שכך עשיתי. 

הרבה פעמים כל שאני שומעת בתגובה
זה: 'תודה'.
(כלומר הם לא סימנו אותי כחברה שלהם,
ולכן הכרטיס שלהם מסומן בתכלת);

אבל הרבה מאוד פעמים כשאותו שחקן
שומע שאני סימנתי אותו,
גם הוא עושה כמוני
וגם הוא מסמן אותי כחברה שלו
(הכרטיס שלו נצבע אצלי כחול).

כמעט תמיד היוזמה 'להציע חברות'
היא שלי. 
לי חשוב לסמן אנשים כחברים,
גם אם הם לא יסמנו אותי כחברה
כי ללא הסימון הזה אצלי
הסיכוי שנזדמן שוב לשחק יחד
מבין כל אלפי השחקנים באתר
הוא כמעט אפסי.

"הקיץ של אביה"

אני יכולה לנחש למה אנשים
נמנעים מנקיטת יוזמה;
מדוע הם אינם הראשונים לסמן  אותי כחברה,
ורק כשאני אומרת להם שסימנתי אותם כחברים,
רק אז הם מסמנים אותי כחברה,
וכך הם מגדילים את הסיכוי שלהם
למצוא אותי כשהם ייכנסו לאתר.
אנשים כל כך חוששים לחוות את
'הקיץ של אביה'
שהם לא רוצים לחוות דחייה
אפילו מאדם אחד זר,
שנמצא בקצה השני של העולם.

הרב הדומם – דומם

יש קטע שמנטורים אוהבים
לעשות במופע מול קהל,
ואפילו לי יצא להיות כבר בשני מופעים כאלה
כבר לפני הרבה שנים.

המנחה מניף גבוה משהו יקר ערך,
זה יכול להיות שטר של 50 דולר
או ספר שלו,
והוא פונה אל הקהל ושואל,

מי רוצה את זה.

הרב הדומם – דומם;
אני מניחה שלהרבה אנשים
עוברת בראש מחשבה 

די דומה שניצרבה לנו מילדות:-'אין ארוחות חינם!
מי שיגיד שהוא רוצה את זה כנראה
יתחרט על זה די מהר,
כי המנחה ילעג לו באיזושהי דרך..'
ולכן המחשבה שרודפת את המחשבה הזו היא:
'עדיף לשבת בשקט.. נראה מה קורה'

אני מודה שזה או בדומה לזה
היה גם הלך הרוח
שלי בפעם הראשונה שמנחה שאל את זה.

אבל כמה אמיצים מצביעים בכל זאת…

אכן, כמה אמיצים מגלים אקטיביות
והם מצביעים,
שהם רוצים את השטר או הספר.
אבל המנחה ממש מתעלם מהם,
והוא ממשיך לשאול
מי רוצה את השטר או הספר
שהוא עדיין מניף גבוה באוויר.

לפעמים 'האסימון נופל' לאחד המשתתפים,
שאולי כתלמידים בכיתה היה די להצביע
כדי לקבל את רשות הדיבור או
לקבל משהו אחר;לפעמים אחד המשתתפים בקהל
מבין שכאן נדרשת פעולה שהיא יותר
פְּרוֹאַקְטִיבִית,
ולכן הוא קם ממקומו,
וניגש אל המנחה כדי
לקחת מידיו את השטר או הספר.

לפעמים אף אחד לא קם,
ואז המנחה מבהיר את הסיטואציה,
ושיש הבדל בין להגיד לעצמך 'אני רוצה',
או אפילו להרים יד כדי לסמן 'אני רוצה',
לבין לפעול כדי לממש את הרצון שלך,
שזה אומר לקום ממקומך,
לחצות את האולם עד לבמה,
לעלות עליה,
ולהושיט את ידך גבוה כדי לקחת את מה שרצית
מידי המנחה.

בפעם השניה שהייתי במופע כזה
והמנחה הניפה את הספר שלה,
כבר היה לי ממש פשוט לגשת אליה
ולזכות בספר שלה.

מה בין אַקְטִיבִיּוּת לְבֵין פְּרוֹאַקְטִיבִיּוּת ⁉️

למיטב ידיעתי הראשון מבין המנטורים ליעילות
שעמד על ההבדלים בין אַקְטִיבִיּוּת לְבֵין פְּרוֹאַקְטִיבִיּוּת
היה סטיבן קובי בספרו הישן ועדיין אקטואלי כאז
'שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד'.

אַקְטִיבִיּוּת היא לפעול בתגובה לגירוי חיצוני,
להתרחשות שלא אנחנו יזמנו.
פְּרוֹאַקְטִיבִיּוּת היא לפעול תוך נקיטת יוזמה
עוד בטרם קרה משהו.

קובי מדגיש בספרו את ההשפעה של
"שפה תגובתית"
שיוצרת היצמדות לְמָה שֶׁמֻּכָּר
(למשל: "אין מה לעשות", או "ככה אני").

לעומת זאת, כאשר רק מחליפים
שפה תגובתית בשפה פרואקטיבית
(למשל: "חשוב לי למצוא חלופות"
או"אני רוצה לעשות משהו אחר")
מיד מרחב הפעולה גדל פי כמה.
אם חשוב לך להצליח יותר
ויותר בקלות,
אני מציעה לך לתרגל ולאמן
את השריר של פְּרוֹאַקְטִיבִיּוּת
שלך,
לנקוט יותר יוזמה,
החל מ'להציע חברות' באתר
או להציע '1:1' במפגש נטוורקינג.

פינת הגאון

1️⃣ אני משחקת ברידג' באתר בינ"ל
      וכשאני נהנית לשחק עם פרטנר חדש,
      אני מסמנת אותו מיד כחבר,
      ומיידעת אותו על כך.

👥 לפעמים היוזמה שלי נשארת
      חד צדדית,
      ולפעמים גם הם מסמנים אותי בעקבות זאת
      כחברה שלהם.

😞 אנשים לא יוזמים בגלל פחד לחוות את
      'הקיץ של אביה';
      ולכן הם לא לוקחים אפילו סיכון קטן של דחיה
      ממישהו בצד השני של העולם.

💴 יש קטע שמנטורים אוהבים לעשות:-
      להניף במופע מול קהל שטר
      או ספר
      ולשאול מי רוצה אותו.

😶 הרב הדומם – אכן דומם
      (כנראה חושש להתבזות)

🙋🏻‍♂️ כמה אחדים מצביעים,
      אבל המנחה מתעלם מהם;

👣 עד שמישהו בקהל מבין בעצמו
      או בעקבות הסבר של המנחה,
      שכדי לזכות בשטר או בספר,
      הוא צריך לפעול!
      עליו לקום ממקומו ולגשת אל המנחה
      ולקחת ממנו את מה שהוא רוצה.

📖 סטיבן קובי בספרו
      '7 הרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד'
      עמד על ההבדל בין
      אַקְטִיבִיּוּת היא פעולה תגובתית;
      פְּרוֹאַקְטִיבִיּוּת היא פעולה
      תוך נקיטת יוזמה
      עוד בטרם קרה משהו.

🏋🏻 שפה תגובתית ('ככה אני')
      מעודדת היצמדות לְמָה שֶׁמֻּכָּר;
      שפה פרואקטיבית (חשוב לי למצוא חלופות')
      מגדילה את מרחב האפשרויות.

💯 אם חשוב לך להצליח יותר
      ויותר בקלות,
      אני ממליצה לך לתרגל ולאמן
      את השריר של פְּרוֹאַקְטִיבִיּוּת שלך,
      שזה אומר לנקוט יותר יוזמה,
      למרות שבחלק גדול מהמקרים
      היא כנראה לא תצלח