מָה הַקֶּשֶׁר שֶׁל הַהֵעָנוּת הָאוֹטוֹמָטִית שֶׁלָּךְ לְכָל בַּקָּשָׁה לְבֵין הָעֵסֶק שֶׁלָּךְ ⁉️

​הרבה מאוד מהחברים שלי מרבים בנתינה.
הם מעניקים לדוגמה טיפולי מגע ללוחמים,
מתנדבים בעמותות שונות של אוזן קשבת
או מתנדבים לקדם עסקים של אחרים בהרבה דרכים..

רבים מאוד מהאנשים בחיי –
יותר קל להם ולהן לתת מאשר לקבל;
יותר קל להן ולהם לעזור מאשר להיעזר.

גם אני עצמי נהנית הרבה יותר להיות "בַּצַּד שֶׁנּוֹתֵן" !
לעומת זאת להיות "בַּצַּד שֶׁמְּקַבֵּל" מאוד מאתגר אותי.
כשאני "בַּצַּד שֶׁנּוֹתֵן" אני מרגישה מצוין,
כי אני מרגישה משמעותית ובעלת יכולת.

אני מזכירה לעצמי, שכאשר אני "בַּצַּד שֶׁמְּקַבֵּל" –
אני בעצם מאפשרת את התחושה הטובה הזו
של נתינה
למישהו אחר,
לזו או לזה ש"בַּצַּד שֶׁנּוֹתֵן" לי.

מאחר שמחשבה יוצרת מציאות
(ואני חושבת ש​מאוד כדאי להאמין
במחשבה ​ה​ספציפית ​ה​זו 😊)
הבנתי ​משהו חשוב לגבי אמירה ​
שהיתה מאוד שגורה אצלי –
"שֶׁתָּמִיד נִהְיֶה בַּצַּד שֶׁנּוֹתֵן"​.
​הבנתי שהאמירה הזו רק מחזקת אצלי
את שריר הנתינה שחזק ממילא​;
אבל "על הדרך" האמירה הזו גם מחלישה אצלי
את השריר החלש אצלי של לבקש עזרה.
לכן חשבתי איך לדייק אותה,
החלפתי אותה באמירה אחרת:-
"שֶׁתָּמִיד כְּשֶׁנִּ​יתֵּן – נִ​יתֵּן בְּאַהֲבָה"

אני אוהבת את האמירה החדשה הזו,
כי היא קשורה לאבחנה מצויינת
שעשתה כנראה נורית גוילי:-
"כשאתה נותן ומתרוקן – זו הקרבה;
כשאתה נותן ומתמלא – זו אהבה"

זו אבחנה משמעותית בעיני,
כי אני בטוחה שגם לך קרה לא פעם,
שביקשו ממך לעשות משהו
ובאופן אוטומטי, כהרגלך,
השבת מיד בחיוב
"כן, אני אעשה את זה",
למרות שבפנים הלב צרח לך לענות
"לא, לצערי הפעם לא".

​מָה הַקֶּשֶׁר שֶׁל הַהֵעָנוּת שֶׁלָּךְ לְכָל בַּקָּשָׁה לְבֵין הָעֵסֶק שֶׁלָּךְ ⁉️

כתבתי לך לאחרונה על הרגלים אוטומטיים,
והזמנתי אותך לְהַשִּׁיל את מה שכבר לא משרת אותך.
אולי האוטומט שלך להיענות בחיוב
בכל פעם שמבקשים ממך עזרה,
אולי עליו כדאי לך להציב סימן שאלה
ואולי אותו ​לְהַשִּׁיל.

למה לא כדאי לך להיענות אוטומטית לכל בקשה ⁉️

כי כשאני אומרת "כן" באופן אוטומטי
לכל בקשה של מישהו אחר,
אני כנראה אומרת "לא"
לבקשה של העסק שלי
או למשהו אחר שחשוב לי !

התמונה בעזרת בינה Ideogram