"חבל לך, אני עושה ככה על פומפייה".
אישה זרה אמרה לי את זה
כשראתה אותי בסופר לוקחת שקית של שבבי גזר.
"אני יודעת, אני עצלה" השבתי לה.
היא שוב מסבירה לי מה היא עושה,
למקרה שלא הבנתי כמה זה קל.
"אני יודעת, אני עצלה",
אני מסבירה לה בשנית.
והיא אינה מרפה,
מסבירה לי בשלישית
(אותו הסבר, כולל תנועת היד.
התמונה בבלוג אינה שלה,
היא באדיבות בינה).
"עדיף שאני אקנה ואוכל סלט,
מאשר שלא אקנה ולא אוכל", אני מסבירה לה.
עצלות לעומת דחיינות
איני נאיבית:-
עצלות' זו ממש לא התכונה שרצוי למאמנים להודות בה, נכון ⁉️
זו ממש לא התכונה שתמגנט אלי לקוחות.
זה לא שמישהו שמחפש מאמן יעשה בגוגל חיפוש
של "מאמן עצלן"
או "מאמנת עצלה"…נכון ⁉️
לדעתי עצלות, (אני מדגישה:כאשר היא אינה דחיינות !)
היא שם גנאי למשהו שדווקא משבחים הרבה פעמים,
וזה 'יעילות'.
כאשר חוקרים תהליכי עבודה במפעל כדי למכן אותם,
צופים לא בעובד החרוץ ביותר,
אלא דווקא בעובד שנחשב העצל ביותר.
דווקא העצל הוא שמצא את הדרך היעילה ביותר
לעשות את הפעולה שעובד אחר מתרוצץ בגינה.
פרפקציוניזם
אני ממש לא פרפקציוניסטית.
כמעט כל מה שיוצא תחת ידיי
יכול היה להיות נקי יותר, או מדויק יותר, או יפה יותר.
בדיוק כפי שויניקוט טבע את המושג "אם טובה דייה"
לגבי הטיפול הראשוני בתינוק,
כך אני מסתכלת גם על העשייה שלי,
שמבחינתי די לי בכך שהיא תהיה טובה דייה,
מתוך הבנה שלעולם היא לא תהיה מושלמת,
כי פשוט אין דבר או תוצר שהוא מושלם !
ממתאמנת שלי שנמצאת בטיפול זוגי למדתי ביטוי נהדר של המטפלת הזוגית:-
לְהַשְׁלִים עִם הַחֶלְקִיּוֹת.
זה אוקסימורון נהדר בעיני.
זה לא שהמסרים שלי בכל יום א' נכתבים מעצמם,
זה לא שאיני חושבת על כל מילה,
זה לא שאיני קוראת שוב את המסר מתחילתו
לפני שאני שלמה איתו.
אבל אני מסתפקת בקריאה אחת,
כשברור לי שבקריאה נוספת הייתי מוצאת
מה עוד ניתן לשפר או לחדד.
על מה יושבת הדחיינות ?
כשמתאמנת משתפת אותי שהיא דחיינית,
אנחנו מנסות להבין איזו פעולה היא דוחה,
ולמה היא דוחה דווקא אותה.
מה שם מפחיד, או מרתיע, או מביך, או לא נעים לה.
הרבה עצמאים ועצמאיות מתבאסים שהם צריכים לשווק.
אם מתאמן יורד על עצמו,
שהוא לא מצליח להביא את עצמו לכתוב שני פוסטים בשבוע,
אני שואלת אותו:-
"מי אמר לך שאתה אמור לכתוב שני פוסטים בשבוע ⁉️
מי אמר לך שזה מה שנכון לך⁉️"
הרי יש כל כך הרבה דרכים שונות לשווק,
למה לייסר את עצמך על משהו שלא בא לך בקלות ⁉️
מדברים בלי סוף על אותנטיות בשיווק.
איך זה אותנטי, אם ממש לא בא לך לכתוב ⁉️
ואם גילית שאפיקי שיווק אחרים מניבים לך תוצאה,
למה לך להתעקש על משהו שאולי, רק אולי, יצליח לך ⁉️
ואם נחזור לסלט שלי:-
אני יודעת, שיש הרבה כאלה שהגזר אצלם בסלט
(ואולי אפילו אצלך עצמך בסלט שלך) נקצץ טרי,
על הפומפיה
ולא יוצא משקית כמו הגזר בסלט שלי.
אבל במבחן התוצאה – אני אוכלת סלט עם גזר
וזה בעיני מה שחשוב.
מה אחד המחירים הגדולים של פרפקציוניזם?
אני פוגשת הרבה עצמאים
שמבחינתם הרבה פעולות זה "הכל או לא כלום".
או שהם כותבים בעצמם שני פוסטים
שכל אחד מהם ראוי להיות בספר,
או שהם מייסרים את עצמם
שהם לא כותבים ולו פוסט אחד.
לא עולה על דעתם
שזה בסדר גם לכתוב רק פוסט פעם ב…
גם לא עולה על דעתם
שלא כל פוסט צריך להיות מאמר מקצועי מקיף!
לפעמים רק תמונה עם כמה מילים
תניב סקרנות ועניין והתעניינות.
או שהיא תצטלם סוף סוף לסרטון או שלא.
לא עולה על דעתה
שאם היא שונאת לראות את עצמה,
היא יכולה לצלם סרטון ללא פָּנֶיהָ,
רק של הידיים שלה פועלות כשהיא יוצרת.
אם גם לך יש נטייה לומר לעצמך "מָחָר כָּךְ"
או לרדת על עצמך שעדיין לא עשית משהו
שכולם אומרים לך שהוא MUST,
אני מזמינה אותך לְאִמּוּן מְמֻקָּד בִּמְחִיר מְיֻחָד
ונמצא יחד איך לאפשר לך יותר עשייה
באמצעות זיהוי"שבבי הגזר" שלך
