הגעת ! זה המקום לחלומות שלך לגבי העסק שלך !

חֲזָרָה לְשִׁיגְרָה.. לְאֵיזוֹ שִׁיגְרָה ⁉️

אם לא בא לך לקרוא בלוג ארוך,
יש תמצית שלו בסוף, בפינת הגאון 😊

נו, חזרת כבר לשגרה??
לא, אני לא שואלת אותך
על חזל"ש לאחר החגים.
אני שואלת אותך האם
חזרת לשגרה שהיתה לך
לפני הַשִּׁיבְעָה באוקטובר !

הרבה פעמים בחיים יש לנו אמונה
שכאשר נשיג משהו בעתיד,
אז נצליח להיות מאושרים.
לדוגמא כשאני סוף סוף אסיים את התואר,
אז אני אהיה מאושרת;
כשאני אמצא זוגיות,
אז אני אהיה מאושר;
כשאני אהיה אמא
אז אני אהיה מאושרת
וכן הלאה וכן הלאה.

מחקרים על אושר מלמדים,
שנסיבות החיים קובעות רק
ב-10% את רמת האושר שלנו!
כל השאר הוא גנטי (50%)
והגישה והבחירות שלנו (40%).

הַשִּׁיבְעָה באוקטובר טילטל את כֻּלָּנוּ!
מי יותר מי פחות,
מי במעגל הראשון של אובדן,
מי במעגלים ישירים פחות,
אבל אפילו מי שלא איבד דבר באופן אישי –
עדיין כֻּלָּנוּ חווינו טראומה.

כולנו חווינו אימה,
שזה יכול היה להיות גרוע יותר
ולהגיע אפילו עד לרחובות שלנו;
כולנו חווינו חרדת מוות
וחוסר אונים כשהתחלנו
לשמוע את השיחות מהממ"ד המותקפים;
וכולנו הזדעזענו מההבנה
שההצהרה "Never Again"
נשברה לרסיסים.

כל כך חיכינו לשחרור של כל החטופים;
כל כך שמחנו בשובם של אחרוני החטופים החיים;
בכינו מהתרגשות
כשהם התאחדו עם בני משפחתם;

ועוד באותו יום בישר לנו נשיא ארה"ב
ש"המלחמה הסתיימה!"

אבל גם אם אנחנו עצמנו
או בן משפחתנו
לא נפצענו או חלילה נשבינו,
אנחנו עדיין בצילה של הטראומה הלאומית
שחווינו כֻּלָּנוּ.

וזה אומר,
שגם אם יש לנו הקלה
שכבר אף שבוי
לא מעונה בידי השפלים הנתעבים,
עדיין אנחנו מוטרדים
שנשארו בידיהם חללים;
ועדיין לא חזרו לנו
לא תחושת הבטחון
לא תחושת השליטה
ולא האמונה שמעתה
אכן "Never Again".

האם נצליח לצמוח מהטראומה ⁉️
בדיוק לפני חודש זכיתי
להיות בקיבוץ נצר סרני בהשקה של ספר,
לבנות יחד מחדש שכתבה ד"ר לילך ניישטט
כי הכתיבה של אבא שלי מוזכרת בספר בהרחבה.

לפני 80 שנה הסתיימה מלחמת העולם השניה;
ההורים שלי היו בקבוצת ניצולים צעירים
במחנה הריכוז בוכנוואלד
שהחליטה להקים בישראל קיבוץ!
לא היה להם כל ידע בחקלאות,
לא היה להם ניסיון בחברה שיתופית
ובכל זאת הם הקימו קיבוץ
שחוגג כעת 80 שנה.

אני מקווה, שגם אנחנו כחברה,
וגם כל אחד מאיתנו
נצליח לשקם את
מה שנחרב לנו.

מה ניתן לעשות כעת
כדי להחלים ⁉️

ד"ר דורית רדליך־עמירב אומרת
בכתבה בגלובס ש"תקווה" כוללת
ארבעה חלקים:-
שליטה, בטחון, יחסים, משמעות.
השניים הראשונים ניטלו מאיתנו
באכזריות לא אנושית בַּשִּׁיבְעָה באוקטובר;
אבל שני האחרים –
יחסים ומשמעות
הם לגמרי בשליטתך וביכולתך לטפח ולהצמיח!
לכן שמתי את 'יחסים' ו'משמעות'
בקידמת התמונה.

לי זה לגמרי הזכיר את האבחנה הנהדרת
של סטיבן קובי בספרו
"שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד"
בין "מעגל ההשפעה" לבין "מעגל הדאגה".

אז איך בכוונתך לטפח את מערכות היחסים
ואת תחושת המשמעות שלך ⁉️

פינת הגאון
🎯  כל החטופים החיים כבר כאן, שזו הקלה.
🎯  הנשיא טראמפ הכריז ש"המלחמה הסתיימה"
🎯  אבל גם מי שלא נפגע ישירות – חווה טראומה
🎯  כולנו איבדנו תחושת ביטחון ותחושת שליטה
🎯 מה שכן בידינו – יחסים ומשמעות,
אותם כדאי לך לטפח
🎯 זה דומה בעיני לאבחנה של סטיבן קובי
      בין "מעגל ההשפעה" לבין "מעגל הדאגה"
🎯 הסיפור של קיבוץ נצר סרני שהוקם
      אחרי השואה ע"י שורדי בוכנוואלד
      יכול לתת לנו תקווה של צמיחה מהטראומה.

ההרשמה נקלטה